שירי ששה - קחי אחריות
שירי ששה בת 46 נשואה + 3
שירי: "זה לא השד שאני מכיר כ 20 שנה." אמר לי בעלי, כשידו עוברת מליטוף למישוש של בדיקה, "את חייבת ללכת לבדוק את זה." באותו רגע נלחמו בתוכי כמה רגשות, מצד אחד תחושה מפחידה שזה זה – סרטן – ומצד שני כעס על בעלי, כאילו הוא אשם במה שקורה כאן. זה היה בפברואר 2014. חודשים לא מעטים לפני כן היו סימנים שלא התייחסתי אליהם. לא רציתי להאמין שהדימום הקל מאוד בפיטמה, קשור איכשהו למשהו רציני יותר. בחזיות היתה כל הזמן נקודה קטנה חומה והחלטתי ללכת לרופא עור. חשבתי שזה מנקודת חן. רופא העור אמר שהכל נראה לו תקין אבל שאלך להיבדק אצל כירורג. לא הלכתי. הפעם, למרות הפחד שלי, קבעתי תור לכירורג שבדק אותי וקבע שזה שום דבר. הוא טען שבעלי לא מבין שום דבר. שבעלי לא באמת יודע מה להרגיש כשהוא ממשש. הכירורג לא הסכים לתת לי שום בדיקה. נזכרתי בפנים ובקול של בעלי כשנגע בי וביקש שאבדק, ידעתי שאם הוא הרגיש משהו, והתחושות שלי גם הן היו שמשהו לא בסדר, עלי להתעקש על עוד בדיקות. בשקט ובנימוס אבל בנחישות, ביקשתי מהרופא שייתן לי הפניה לאולטרסאונד. הוא נתן לי את ההפניה תוך כדי שהוא ממלמל: "האולטרסאונד יוכיח לך ולבעלך שאני צודק והכל תקין." סיפרתי לבעלי מה היה אצל הרופא. ולמרות שהוא באמצע יום עבודה, עזב הכל ונסע איתי לרחובות כדי לעשות אולטרסאונד וממוגרפיה. התוצאות המבהילות לא אחרו להגיע. אל הכירורג ההוא לא חזרתי וכמובן נשארתי עם בעלי!! היה ברור לשנינו שמתחיל מסע מטלטל אותו אנחנו עוברים ביחד.
האיש הנפלא הזה הוא לקח על עצמו לקבוע לי את כל הבדיקות. הגיע איתי לכל מפגש/בדיקה.
בזמן הטיפולים לקח אחריות על המטבח, היה עם הילדים. בקיצור עבד קשה 😊
בזכותו ובעזרתו גם גיליתי את זה עדיין בזמן, וגם יכולתי לעבור את תקופת ההחלמה עם שקט נפשי ועטופה באהבה. שנינו הבנו שצריך ליהנות מהחיים עכשיו. אנחנו מטיילים המון, בנחלים, הרים, עמקים, בעיקר בארץ וגם בחו"ל.
אנחנו לא לוקחים כלום כמובן מאליו.. ונהנים מהדברים הקטנים.