עליזה קורקוס - קחי אחריות
עליזה קורקוס בת 36 נשואה + 4 את הגוש מישש בעלה כשהיתה בת 32
עליזה:
"לא מוצא חן בעיני הדבר הזה שיש לך בשד" הוא אמר לי תוך כדי שהיד שלו ממששת את השד שלי בזהירות "אולי תלכי לבדוק את זה?" הוא מוריד את היד ממני. "זה שום דבר." אני לוקחת לו את היד ומניחה חזרה על השד שלי, רוצה את המגע שלו. "זה גוש של חלב מההנקה, יעלם מעצמו אל תדאג". – זה היה כחצי שנה לאחר הלידה של הילד השלישי שלנו. אבל הגוש המוזר הזה לא נעלם ולאחר זמן מה אפילו כאב לי, נכנסתי לגוגל וקראתי שאם גוש כואב זה לא סרטן נרגעתי ובכל זאת כדי שגם הוא ירגע הלכתי לרופא. ניגשתי לרופא שמישש גוש בגודל של כ 3 ס"מ והפנה אותי לכירוג שד. גודל הגוש הבהיל אותי מאד, והתור לכירורג היה רק לעוד חודשיים לקחתי מהרופא שלי את ההפניה ונסעתי לקופ"ח לין. "נעים מאוד קוראים לי עליזה ואני חייבת לראות רופא עכשיו" אמרתי בהיסטריה למזכירה. "זה לא עובד ככה." היא ענתה ואני התחלתי לבכות ולדבר בקול רם. הרופא שמע אותי ויצא אליי. הוא ראה את ההפניה, ראה כמה אני מבוהלת וקיבל אותי. חזרתי הביתה והרופא המטפל שלי התקשר ואמר לי שהכירורג שד מישש גם בבית השחי גוש. "ציסטה מתפשטת?" שאלתי אותו וכשהוא ענה שלי שלא ידעתי שזה סרטן. ביקשתי ממנו שיכין לי את כל הבדיקות שצריך לעשות. הגוש גדל במהירות והחליטו להתחיל טיפול כימותראפיה. את הטיפול קיבלתי במשך ארבעה חודשים, לאחר מכן נותחתי ואז הקרנות. בזמן הטיפולים הכימותראפיים החלה לי תופעת לוואי מוכרת של נימול באצבעות, הרופא ביקש שאנגן בגיטרה כדי למנוע את הנימול ואני שלא הייתי מחוברת לנגינה התחלתי ללוש בצקים והתאהבתי בבצקים ובכל מה שניתן לעשות איתם. בעלי לקח קשה מאוד את הגילוי ולא דיבר על הסרטן. הוא היה לצידי, תמך בי וכמובן בילדים כל תקופת הטיפולים. "למה אתה לא מדבר איתי על המחלה." שאלתי אותו יום אחד כשחזרתי מטיפול. "אני מפחד שתמותי." הוא ענה לי. "אולי באמת עדיף שתשתוק," אמרתי לו "אני מפחדת בעצמי." אז הבנו שאנחנו צריכים עזרה כדי להתמודד אחד עם השני, עם הסרטן ועם הילדים והחלטנו ללכת לטיפול. המטפלת לימדה אותנו כיצד לא לשמור דברים בבטן אלא לשתף ולדבר אחד עם השניה. למדנו לדבר על הסרטן ולא לפחד ממנו. אחרי שגמרתי את כל הטיפולים והבדיקות יצאו, ברוך ה', נקיות, בעלי לקח אותי לחופש בתאילנד. כשהיינו בתאילנד שאל אותי בעלי "מה בא לך לעשות עכשיו?" הוא ידע שלעבודה הקודמת שלי כרכזת מכירות בהוט אני לא חוזרת . "בא לי חנות קטנה של אפייה, ממש התאהבתי בזה במהלך הטיפולים." עניתי בלי לחשוב יותר מידי. כמו שהוא היה איתי, תמך, עזר וחיבק בזמן שהתמודדתי עם ההחלמה גם כאן הוא התגייס לעזור לי להגשים את החלום שלי. מיד כשחזרנו לארץ מוטי התחיל לחפש סוכנים וגם מקום ובאוקטובר הוא הפתיע אותי, שכר מקום וגם חשב על השם. "נפלאות הטעם והיופי."
וככה נפתחה לה חנות העוגות המעוצבות שלי.