צלקות
כאשר קערה נשברת ביפן, מחברים אותה, ממלאים את הסדקים בזהב ויוצרים עיטור יפיפה שנועד להדגיש את היופי של משהו שנשבר בעבר. היפנים מאמינים שכשמשהו ספג פגיעה ויש לו סיפור מאחוריו- היסטוריה, זה הופך אותו ליפה ומשמעותי יותר!! אותו הדבר נכון גם לנו, בני אדם :). כל מה שאנחנו חוות, כל מה שאנחנו עוברות לא הופך את החיים שלנו למכוערים יותר, למרות שלעיתים זה נראה או מרגיש כך באותו הזמן. הבחירה, לקשט את ההתמודדויות שלנו ולהפוך אותן יפות, היא בידינו. אנחנו לא נשברות או, שבורות ללא אפשרות תקנה. אנחנו יכולות להתרומם, להרים איתנו את השברים וללמוד מתוך ההתמודדות אותה אנחנו עוברות. אנחנו הופכות להיות אדם טוב יותר בזכות התמודדויות שעברנו. אנחנו יכולות ואפילו צריכות לענוד את הצלקות שלנו בגאווה, כעיטור של כבוד. כאומרות לעולם : "תראו מה עברתי וזה בדיוק מה שעושה אותי מי שאני, והיום אני גם יכולה להתמודד עם כל מה שהחיים יציבו מולי." תזכרו אהובות, לאף אחד אין ולא יהיו חיים מושלמים, אין חיה כזאת :). זה אך ורק תלוי בנו לבחור לצבוע את הצלקות שלנו בזהב ולהפוך אותן לתכשיט יפה שלנו. אל תתביישו בשום דבר שקורה לכן, שאתן עוברות. לכל מה שקורה יש סיבה וברגע שאנחנו מקבלות את מה שקורה לנו ומוצאות דרך להפיק מהמאבקים וההתמודדויות תועלת, אנחנו הופכות משהו שיכול היה להראות ולהיות מכוער, למשהו יפיפה ומעורר השראה. זו בדיוק הדרך למלא את הסדקים והצלקות שלנו בזהב. כשמשהו שאת חווית ועברת מהווה השראה לאנשים אחרים, זו תחושה נפלאה שמה שעברתי שווה את זה! אז אל תסכלו אחורה על מה היה פעם, תסתכלו קדימה, תגלו את עצמכן החדשה, תתחדשו לעצמכן.:) הפוסט הזה נכתב הפוסט הזה נכתב אחרי שהקשבתי לוידיאו של שון בוראנהיראן וכל כך הזדהתי עם הנאמר שם. אסיים בציטוט שהוא מצטט בוידיאו שלו: "כל צעד שתתקדמי בחיים ידרוש 'את'חדשה, ולפעמים צריך להשבר על מנת להפוך גרסא חדשה של עצמך"